תקצירהשיעור בהקשר של physical computing
חפצים יומיומיים כבר עושים את מה שפיזיקל קומפיוטינג עושה, לפעמים בלי שורת קוד אחת: הם חשים, מחליטים ופועלים דרך החומר. פירקנו כמה מהם כדי לראות איך, ואחר כך חיברנו את הלוח וכתבנו את הקוד הראשון שפועל על העולם: נורית מהבהבת.
- מעטפתמבפנים, כפתור הוא כפתור: מגע שנסגר ונפתח. ההבדל בין כפתורים נמצא במעטפת, ובמה שהיא אומרת למשתמש. המרחב שבין מה שחייבים טכנולוגית לבין המוצר הוא מרחב העיצוב.
- דיסקרטישעון, צעצוע קופץ וחוגת טלפון מחלקים כוח רציף לקליקים שאפשר לספור. החוגה שולחת כל ספרה כמספר של פתיחות וסגירות של המעגל. ההסכם על משמעות הקליקים הוא פרוטוקול.
- החלטההתרמוסטט הוא תנאי שנכתב במתכת: רצועה דו־מתכתית פותחת את המעגל כשחם מדי. אין בו קוד, והסף שלו נקבע במילימטרים.
- חישההעכבר לא מודד את תנועת היד, אלא את תזוזת הטקסטורה שמתחתיו. גלגלת הגלילה סופרת קליקים ומזהה כיוון. שוב היוריסטיקה: מודדים משהו סמוך.
- מערכתפיזיקל קומפיוטינג הוא הגשר בין קוד ומידע לבין חומר, תנועה, אור ומגע. הרכיבים פשוטים; סקייל, תזמון והקשר הם שהופכים אותם לחוויה.
- פעולהArduino Nano, מטריצה והקוד הראשון.
setupרץ פעם אחת ו־loopשוב ושוב.digitalWriteכותב לפיןHIGH(5V) אוLOW(0V), ו־delayקובע כמה זמן נמשך כל מצב. שני מצבים ועוד זמן הם כבר שפה: השם שלכם במורס.
השאלה של השיעור: איפה כוח רציף, זמן או שפה מתחלקים לצעדים נבדלים, ומי מחליט איפה לחתוך?
על הסיכום: מבוסס על תמלול השיעור השני. לאורך הסיכום יש מסגרות מקווקוות. חלקן מסמנות דימויים שיתווספו, וחלקן קריאה לתיעוד: הן ממתינות לתמונות של החפצים שאתם פירקתם. שלחו תמונות, והן ייכנסו לגרסה הבאה של הסיכום.
01 · מה קורה כשמפרקים
בשיעור הקודם דיברנו על טכנולוגיה שהופכת לשקופה ומובנת מאליה, ומתגלה רק כשהיא נשברת. המטלה הייתה לא לחכות שהיא תישבר, אלא לפרק אותה בעצמנו. לשיעור הזה הגעתם עם חפצים מפורקים: צעצוע קופץ, טלפונים ישנים, טלפון אלחוטי, עכבר, אוזניות, מכונת תספורת ומפזר חום.
כשמפרקים משהו קורים שני דברים. הקסם הראשוני מתפוגג: מה שעבד כמוצר סגור מתגלה כקפיץ, כמנוף, כסליל של נחושת. ובמקביל מתחיל קסם חדש. כמו שאחת מכם אמרה על הטלפון שפירקה: ״זה היה נראה לי לגיטימי לגמרי שזה פשוט עובד, ופתאום הבנתי שיש כאן מערכת ממש חכמה.״
ויש דבר שלישי שקורה: לפעמים מגיעים לנקודה שבה מפסיקים לפרק, כי זה כבר יותר מדי. וזה בסדר. יש גבול למה שאפשר לתפוס, והוא לא רק גבול של הבנה. חשמל שעובר בחוט אפשר להסביר, וההסבר יהיה ברור. אבל לדמיין אותו באמת, לראות אותו בעיני הרוח, זה קשה מאוד. חלק מהעבודה בקורס הוא לבנות את הדמיון הזה לאט לאט.
לתעד את הפירוק
תעדו את מה שאתם מפרקים. לא עבודת סמינר, רק כמה תמונות שיזכירו לכם מה ראיתם, ושלחו אותן גם לאיתי. אפשר לנסות לצלם בטכניקה שנקראת knolling: מסדרים את כל החלקים על משטח אחד, בזוויות ישרות ומקבילים זה לזה, ומצלמים מלמעלה. פתאום החפץ נהיה מפה של עצמו.
הצילום הראשון שיגיע יפתח את הסיכום הזה. סדרו, צלמו מלמעלה ושלחו.
02 · מבחוץ ומבפנים
התצפית הראשונה שעלתה בכיתה הייתה פשוטה, והיא מחזיקה הרבה. מבחוץ, כפתורים נראים שונה: צבע אחר, גודל אחר, צורה אחרת, כל אחד עם פונקציה משלו. ובפנים, כפתור זה כפתור זה כפתור. אותו מגע שנסגר, אותו מעגל שנפתח. ההבדל בין כפתור הפעלה לכפתור העלאת עוצמה לא נמצא במנגנון. הוא נמצא במעטפת, ובמה שהמעטפת אומרת למי שמחזיק אותה.
כשהקליפה היא חלק מהמכניקה
המעטפת היא לא תמיד רק עטיפה. בצעצוע האפרוח הקופץ, עם הקפיץ הלולייני הדרוך, התברר שבלי הקליפה החיצונית המנגנון לא עובד. הקליפה היא המשקולת. אם מדביקים במקומה משהו כבד מספיק, זה עובד שוב. מי שתכנן את הצעצוע גרם לגוף לעבוד בשתי משרות: להיראות כמו משהו, וגם להיות חלק מהמכניקה.
מי שפירק, שלחו צילום של המנגנון לצד הקליפה.
הטלפון האלחוטי והמרחב שבין החלקים
מי שפירק את הטלפון האלחוטי סידר את החלקים ושאל שאלה מצוינת. יש בו שלושה מקומות של קלט ופלט: input, מה שנכנס, ו־output, מה שיוצא. והאלקטרוניקה עצמה תופסת חלק קטן מאוד מהנפח. אז למה כל השאר?
צילום של כל החלקים זה לצד זה ימחיש כמה מעט מהנפח הוא ״טכנולוגיה״.
בכיתה הוצע שזה בידוד חשמלי, וזה נכון חלקית. הוצע גם שזה עניין פסיכולוגי, שמוכרים לאנשים משהו שנראה כמו משהו. וזה נכון, אבל לא ברמה של חרדות וצרכים. זה פסיכולוגי ברמה של איך מייצרים מעטפת נכונה למוצר, כך שמי שיפגוש אותו יבין מה הוא, ידע איך להשתמש בו וירגיש את הערך שלו. ולזה קוראים עיצוב.
שקיפות היא גם מעטפת
יש מי שבחרו לעשות מהמרחב הזה את הסיפור. חברת Nothing מדגישה את החלק הפנימי דרך גב שקוף. היא לא המציאה את זה: בשנות השמונים היה טלפון שהקליפה שלו הוחלפה באקריל שקוף, גם לאפל היה רגע כזה, ו־Teenage Engineering משאירים לפעמים את המעגל המודפס חשוף. שעונים עשו את זה עוד קודם, עם גב שקוף שמראה את המנגנון. שקיפות היא דרך להחזיר את הקסם דרך הבנה, אבל גם היא החלטה עיצובית. גם להראות את המנגנון זו מעטפת.
מי הרכיב את זה?
החוטים בתוך הטלפון הישן נראים מבולגנים, כאילו מישהו חיבר אותם ביד. כי מישהו אכן חיבר אותם ביד, וזה נכון גם היום. מכונות מייצרות את הרכיבים שמכונות יודעות לייצר, ואז הכול מגיע לשולחן הרכבה. שם רכיבים הופכים למכלולים, ומכלולים הופכים למוצר. גם בתוך טלפון חכם, שנראה כמו קפסולה שנחתה מהחלל, יש הרבה עבודת יד, כי לעיתים זול יותר לשלם לפועל מאשר לקנות מכונה ולתחזק אותה. בתוך כל מוצר שמפרקים יושבות גם הידיים של מישהו, וגם הפער בין מי שמרכיב למי שמשתמש.
03 · מרציפות לקליקים
כשדורכים את הצעצוע הקופץ ומשחררים, הוא לא משחרר את כל האנרגיה בבת אחת. שומעים קליק, קליק, קליק. מה שעושה את הרעש הזה הוא המעבר בין מצבים.
מי שראה פעם שעון סבא פתוח מכיר את זה. בשעון יש קפיץ מתוח, או משקולת שרוצה לרדת. זה כוח רציף: הוא רוצה לדחוף כל הזמן, ואם ישוחרר הוא ייפרק במכה אחת. מנגנון ההשהיה של השעון תופס את הכוח הרציף ומחלק אותו לנתחים שווים, קליק לכל שנייה. בצעצוע זה פחות מדויק, אבל העיקרון זהה.
| מושג | מה זה אומר | דוגמה מהשיעור |
|---|---|---|
| רציף | משהו שאי אפשר לתחום ולספור | הכוח של קפיץ מתוח, הזמן שזורם, מים |
| דיסקרטי | מחולק ליחידות נפרדות שאפשר לספור | הקליקים של השעון, ליטרים של מים, סטודנטים |
החיים שלנו רציפים. אי אפשר לספור אנשים, אלא אם עושים להם רדוקציה, נניח לסטודנטים. אי אפשר לספור מים, אלא אם מחלקים אותם לליטרים. מנגנון השעון עושה בדיוק את הרדוקציה הזו לכוח ולזמן: הוא מחלק את הזמן, שזורם ברציפות, ליחידות שאפשר לספור.
החוגה: מספר הוא מספר קליקים
מישהי מכם פירקה טלפון עם חוגה סיבובית, ועלתה השאלה איך הטלפון שולח מספר למרכזייה. מישהו הציע ״כמו מורס״, וזה כמעט נכון, אבל פשוט יותר. כל ספרה היא מספר הקליקים. כשמסובבים את החוגה עד שמונה, נמתח קפיץ. כשמשחררים, החוגה חוזרת בקצב קבוע, ובדרך חזרה פותחת וסוגרת את המעגל שמונה פעמים. המרכזייה, שנמצאת במקום מרוחק, סופרת את הפתיחות והסגירות, וכשיש הפסקה קצרה היא מבינה שנגמרה ספרה אחת ומתחילה הבאה.
צילום של מנגנון החוגה והקפיץ שלה. אם אפשר, סרטון קצר של החוגה חוזרת.
| ספרה שמחייגים | מספר הקליקים שנשלחים |
|---|---|
| 1 | קליק אחד |
| 3 | שלושה קליקים |
| 8 | שמונה קליקים |
| 0 | עשרה קליקים (האפס נמצא בסוף החוגה) |
זה אותו מנגנון כמו בצעצוע הקופץ: קפיץ מתוח שמשתחרר בקליקים שווים. בטלפון כל קליק נושא מידע, ובאפרוח, קפיצה.
ומכיוון שהמספר הוא רק רצף של ניתוקים, פעם היה אפשר לעקוף את החוגה: לוחצים בקצב על המתג שמתחת לשפופרת. מספר שמתחיל ב־5, 0, 8 הופך לחמש נקישות, הפסקה, עשר נקישות, הפסקה, שמונה נקישות. המרכזייה לא יודעת מי יצר את הקליקים, יד או קפיץ. היא רק סופרת.
04 · מה שלא רואים
בטלפון הישן יש מכניקה, אבל זו מכניקה בשירות החשמל. וחשמל, בניגוד לקפיץ, בלתי נראה. לכן הוא קשה יותר להבנה.
הפעמון
זוכרים את הסליל מהשבוע שעבר? חוט נחושת מבודד שכרוך הרבה פעמים. כשמעבירים בו מתח הוא הופך למגנט, וכשמפסיקים הוא שוב כלום. בתוך הטלפון יש שני סלילים כאלה זה לצד זה, ומעליהם מעין נדנדה שמחוברת לנקודת ציר בדיוק ביניהם. הנדנדה נוטה מעט לכיוון אחד הסלילים, כך שהיא סוגרת את המעגל שלו. כשהזרם מגיע, הוא נכנס לסליל שהנדנדה נוטה אליו. והקטע המבריק: דווקא הסליל הזה מייצר שדה מגנטי שמושך את הנדנדה, וכך היא מנתקת ממנו את הזרם ומעבירה את המגע לסליל השני. הסליל השני עובד באותו עיקרון, והנדנדה מדלגת במהירות הלוך ושוב. בצד השני של הנדנדה יש כדור מתכת, שבכל נדנוד פוגש אחד משני הפעמונים.
צילום מקרוב של מנגנון הצלצול מתוך הטלפון שפורק בכיתה.
מכתב לטכנאי
בתוך אותו טלפון מצאנו משהו מפתיע: דף מודבק לדופן הפנימית, עם שרטוט חשמלי בעברית ועם סמל של משרד התקשורת. זה שרטוט לטכנאי. הוא מסביר איך מחברים את הטלפון בסוגי התקנה שונים לפי צבעי החוטים, ואפילו איך להפעיל פעמון חיצוני. מישהו, פעם, ידע שמישהו אחר יפתח את הקופסה הזו, והשאיר לו מכתב. המכשיר תוכנן מראש גם למתקין.
קבל, מים וחשמל
על המעגל של הטלפון ישב גם קבל, רכיב שמופיע בהרבה מעגלים, לרוב בצורת גליל או דיסקית עם שתי רגליים. קבל שומר מתח: הוא נטען, מחזיק, ואז פורק. בכיתה עלה דימוי של מאגר מים: מיכל גדול על הגג, שהמים נכנסים אליו לאט, בזרם חלש. כשפותחים ברז בקומה מתחת, המסה שנצברה למעלה מספקת זרם חזק בבת אחת. צוברים לאט, משחררים מהר. כך עובד, למשל, הפלאש של מצלמה.
הדימוי של המים עובד טוב לחשמל בכלל. מים רוצים לרדת למקום הנמוך ביותר; אם סוגרים אותם במיכל, הם מחכים ושומרים על הפוטנציאל שלהם לזרום. מתח הוא מעין הפרש גובה, הרצון של החשמל לזרום. וכל מה שעושים במעגל הוא לתכנן את הדרך שבה הוא ירד, כך שבדרך הוא יעשה משהו. כמו מסלול גולות, שבו הגולה מתגלגלת מטה ובדרך מזיזה מנוף שמזיז משהו אחר.
שדה מגנטי ושיחה לפני הטעינה
מישהו הביא מטען של מברשת שיניים חשמלית, שנטענת בלי מגע מתכתי ישיר. יש סליל בבסיס וסליל בתוך המברשת. הסליל בבסיס מייצר שדה אלקטרומגנטי משתנה, והשדה עובר דרך הפלסטיק ומייצר זרם בסליל השני.
צילום של הבסיס הפתוח ושל הסליל שבתוך המברשת.
טלפון שנטען בצורה כזו עושה מהלך נוסף: הוא בודק איזה מטען נמצא מולו לפני שהוא פותח את עצמו לטעינה. עיקרון דומה קיים במטעני USB-C: המכשיר יכול לבקש מהמטען מתח מסוים, חמישה וולט למכשיר קטן או עשרים וולט למחשב. בין המטען למכשיר מתנהלת שיחה קצרה לפני שעובר בכלל חשמל. גם בחוט שנראה פשוט יושב פרוטוקול.
05 · חום, סף ותנועה
התנגדות: איך חוט הופך חשמל לחום
בתוך מפזר החום נמצא סליל של חוט מתכתי דק, עשוי מסגסוגת של ניקל וכרום שנקראת nichrome. כל חומר מוליך מערים קצת קשיים על הזרם שעובר בו. נחושת, כסף או זהב מערימים מעט מאוד, ולכן כמעט לא מתחממים. ניקרום מערים הרבה יותר: הזרם שנדחף דרכו ״מתחכך״, והחיכוך הזה הופך לחום. ומה שמיוחד בו הוא שהוא מסוגל להתלהט שוב ושוב בלי להתפורר.
צילום של גוף החימום ושל רצועת התרמוסטט לידו.
החוט מלופף כסליל כדי לדחוס אורך רב לתוך מקום קטן ולחמם שטח גדול של אוויר שעובר מעליו. יש דרכים שונות לדחוס את החוט, אבל העיקרון החשוב הוא להימנע ממצב שבו החוט נוגע בעצמו, גם כשהמתכת מתפשטת והחוט מתארך בזמן שהוא מתחמם.
התרמוסטט: תנאי שנכתב לתוך חומר
חוט שמתחמם בלי הפסקה יתלהט עד שישרוף משהו, ולכן באותו מכשיר יושב גם תרמוסטט. שתי רצועות של שתי מתכות שונות, דבוקות זו לזו. כשמחממים אותן, כל מתכת מתפשטת בקצב אחר. מכיוון שהן לא יכולות להתרחק, הרצועה שמתארכת יותר מעקלת את השנייה. ברגע מסוים היא מתכופפת מספיק כדי להתרחק מנקודת המגע, והמעגל נפתח. החוט והתרמוסטט מתקררים, הרצועה מתיישרת, קליק, והמעגל נסגר שוב.
בכיתה נשאל: איך הוא יודע מתי לנתק? הוא לא יודע. אין שם יחידת חישוב ואין שם קוד. מי שתכנן אותו קבע מראש את המרחק בין נקודות המגע ואת העובי של הרצועה. ההחלטה קורית בעולם האמיתי, לא בתוך אלקטרוניקה.
אקסצנטר: מסיבוב לתנועה הלוך ושוב
במכונת התספורת הסתתר חלק שנקרא אקסצנטר, או cam: גליל שהציר שלו לא עובר במרכז. כשהוא מסתובב, הצד שלו נדחף פעם לכאן ופעם לשם, וכך סיבוב הופך לתנועה הלוך ושוב. זה מה שמזיז את הלהבים, שהם בעצם הרבה מספריים קטנטנים שגוזרים מהר מאוד. אותו עיקרון מייצר רטט בהרבה מוצרים: משקולת קטנה שלא במרכז, על ציר של מנוע, מסתובבת ומטלטלת את כל המכשיר.
צילום של המנוע, האקסצנטר והלהב שהוא מזיז.
ועלתה נקודה עיצובית: אפשר לייצר רטט שקט ומדויק יותר עם רכיב יקר יותר, ואפשר לייצר רטט רועש וזול. השאלה היא כמה זה שווה במוצר הספציפי. כל מנגנון שפוגשים בפנים הוא גם תוצאה של החלטה כלכלית.
העכבר: לא יודע איפה הוא, רק כמה זז
האור האדום המוכר בתחתית העכבר הוא חצי מערכת. החצי השני הוא מצלמה עם מעט מאוד פיקסלים, שמצלמת את השולחן אלפי פעמים בשנייה. האור מושלך בזווית נמוכה, כך שכל בליטה קטנה במשטח מטילה צל, והעכבר משווה בין תמונה לתמונה ומחשב לאן הצללים זזו. הוא לא יודע איפה הוא נמצא בעולם; הוא יודע רק כמה הוא זז מאז הרגע הקודם. ועל משטח חלק לגמרי, כמו זכוכית, אין לו מה לראות.
זו שוב היוריסטיקה מהשיעור הראשון: העכבר לא מודד את התנועה של היד שלכם. הוא מודד את תזוזת הטקסטורה מתחתיו.
צילום של הלוח והחיישן האופטי, ושל הגלגלת עם המקודד שלה.
העכברים הישנים עבדו אחרת: כדור בציפוי גומי שבמגע עם השולחן סובב שתי גלגלות, אחת לציר X ואחת לציר Y. וגלגלת הגלילה, בכל עכבר, מחוברת לרכיב שנקרא rotary encoder, מקודד סיבובי. הוא סופר קליקים, שוב. כדי לדעת לאיזה כיוון מסובבים יש בו שני מגעים מוזזים מעט זה מזה; מי מהם נסגר ראשון, זה מה שמגלה את הכיוון.
06 · פיזיקל קומפיוטינג
אחרי ההפסקה עברנו לשאלה שחלק מכם שאלו כבר בשיעור הראשון: מה בעצם נעשה בקורס הזה? פיזיקל קומפיוטינג הוא הגשר בין שני עולמות. מצד אחד העולם הווירטואלי, של קוד ומידע; מצד שני העולם הפיזי, של חומר, תנועה, אור ומגע. הרעיון הוא לקחת חוויה או פעולה שאתם מתכננים, ולאפשר לה לקרות בעצמה: אוטומטית, אוטונומית, מגיבה.
ברמת הרכיבים זה באמת פשוט. אבל ברגע שהדבר הפשוט עובר לסקייל, או להקשר הנכון, קורה משהו אחר. אלה הדוגמאות שהוצגו:
| פרויקט | מה קורה שם | מה כדאי לשים לב אליו |
|---|---|---|
| מיצב מטריות מקופלות | מתחת לכל מטרייה מנוע קטן שפותח וסוגר אותה | מאות יחידות ותזמון ביניהן יוצרים גל של תנועה. הקוד פשוט; העיצוב הוא המערכת. |
| Paper Signals (גוגל, 2017) | חפצי נייר עם מנוע קטן שמחוברים לאינטרנט; מטרייה שנפתחת כשעומד לרדת גשם | המידע הפך למחווה. מטרייה פתוחה לא צריכה קריאה של ״70% סיכוי לגשם״. |
| מדפסת קיר מסולנואידים | שורת סולנואידים עם טושים, שנלחצים בדיוק ברגע הנכון, בזמן שמריצים אותה לאורך קיר | ציר אחד הוא תנועת האדם, השני הוא שורת הטושים. יש גרסה דומה על אופניים, שמדפיסה על הכביש. |
| שולחן פיקסלים של גובה (MIT) | מאות מוטות, כל אחד עם מנוע שמרים ומוריד אותו | התחיל כמסך תלת־ממדי, והפך למשהו שתופס כדור ומגיב ליד. לעשות משהו ולהסתכל עליו שוב, כמו על חומר גלם. |
| רשת חוטי תפירה מוליכים | Arduino יודע איפה אצבע נוגעת ברשת | על מסך זה לא חידוש. על חולצה, בד הופך לממשק. |
למה Arduino, ולמה קוד
מעבר ללוח עצמו, סביב Arduino יש קהילה עצומה: ספריות, דוגמאות ופרויקטים. באתר יש אזור שנקרא Project Hub, עם פרויקטים שאנשים העלו, עם שרטוט ועם קוד. חלקם מצוינים, חלקם פחות, וחלקם לא עובדים. מכולם אפשר ללמוד.
יש קורסים שעובדים עם בלוקים גרפיים שמחברים על המסך במקום לכתוב. זו דרך לגיטימית. כאן כותבים קוד, לא כי זה קשה יותר, אלא כדי להבין את הלוגיקה. מי שמבין את הלוגיקה יודע לבקר אותה, וגם לשבור אותה כשצריך.
07 · התקנה, תסכול ואי־ודאות
מיד אחר כך הגיע השלב המתסכל. לחבר את העולם הווירטואלי לעולם הפיזי זה לא מהלך חלק: לכל אחד מחשב קצת אחר, מערכת הפעלה קצת אחרת, ודברים קורסים. זה קורה לכולם. אל תתבאסו לבד; קראו לאיתי ותסדרו את זה יחד.
מה קיבלתם
| רכיב | מה הוא |
|---|---|
| Arduino Nano | לוח קטן ומאורך עם שתי שורות של רגליים. כל רגל נקראת pin, ולכל פין יש מספר או שם שרשומים על הלוח. דרך הפינים הלוח מדבר עם העולם. |
| Breadboard (מטריצה) | לוח פלסטיק מלא חורים שמאפשר לחבר רכיבים בלי להלחים. |
| כבל USB | מחבר את הלוח למחשב: גם מתח וגם תקשורת. |
| לדים (בסוף השיעור) | נוריות למטלת הבית. |
הסוד של ה־breadboard נמצא מתחת. מאחורי הפלסטיק יש פסי מתכת שמחברים קבוצות של חורים: כל החורים בשורה קצרה אחת מחוברים זה לזה, ובצדדים יש שני פסים ארוכים, אדום וכחול, שמחוברים לכל האורך ומשמשים בדרך כלל למתח ול־Ground. רגל של רכיב שנכנסת לחור מתחברת לכל מה שיושב באותה שורה.
לחבר ולהתקין
- מניחים את ה־Nano על ה־breadboard כך ששקע ה־USB עומד בדיוק על הקצה, ולוחצים ישר פנימה. לא בזווית, כי הרגליים מתעקמות.
- מורידים את Arduino IDE, הסביבה שבה כותבים קוד ושולחים אותו ללוח.
-
בתוכנה בוחרים את סוג הלוח,
Arduino Nano, ואת הפורט שבו הוא
מחובר. במק שמו מתחיל בדרך כלל ב־
usbserial; בווינדוס הוא נקראCOMואחריו מספר. -
אם הפורט לא מופיע: הלוחות שלנו משתמשים בשבב תקשורת שנקרא
CH340, וצריך להתקין לו מנהל התקן (driver). יש לזה מדריך קצר של SparkFun.
08 · קוראים קוד ראשון
קוד הוא מסמך טקסט, ולא יותר. הטקסט הזה הוא סדרה של הוראות למכונה, שנכתבות במילים שנראות כמו אנגלית. הלוח לא קורא אנגלית: כששולחים את הקוד, התוכנה מתרגמת אותו לשפת מכונה, קרובה הרבה יותר לאפסים ואחדים. שוב תרגום, כמו מורס.
פתחנו את הדוגמה הראשונה: File ← Examples ←
Basics ← Blink. חלק גדול מהלמידה יעבור דרך
הדוגמאות האלה, ומדי פעם נצא מהן הצידה. כך נראה הקוד אחרי שהחלפנו את
שם הנורית בפין 11 והסרנו את ההערות:
void setup() {
pinMode(11, OUTPUT); // pin 11 is an output
}
void loop() {
digitalWrite(11, HIGH); // write HIGH: 5 volts
delay(1000); // wait 1000 ms = one second
digitalWrite(11, LOW); // write LOW: 0 volts
delay(1000); // wait again, then loop starts over
}
הערות
הטקסט האפור בדוגמאות אינו קוד. אלה הערות שמי שכתב את הקוד השאיר
בשבילנו, והלוח מדלג עליהן. שני קווים נטויים // הופכים
את המשך השורה להערה. /* פותח הערה ארוכה, שנמשכת עד
*/. אם שוכחים לסגור, כל הקוד שאחריה הופך אפור, והלוח
פשוט לא רואה אותו.
שני בלוקים: setup ו־loop
| בלוק | מתי הוא רץ | מה שמים בו |
|---|---|---|
setup |
פעם אחת, ברגע שהלוח מקבל מתח | הגדרות שנכונות לכל התוכנית, כמו כיוון של פין |
loop |
שוב ושוב, כל עוד יש מתח | מה שהלוח צריך לעשות ולבדוק כל הזמן |
מה שבתוך הסוגריים המסולסלים { } שייך לבלוק. רוב הקוד
שנכתוב בנוי על כך שהלולאה לא נגמרת: הלוח שואל שוב ושוב את אותן
שאלות.
קריאה שורה אחר שורה
קראנו את הקוד בקול, ובכוונה בלי הסבר מוקדם: ניחשנו מה כל פקודה עושה מתוך השם שלה. מי שכתב את השפה הזו רצה שנבין אותה, וגם לטעות זה בסדר.
| פקודה | קריאה מילולית | מה היא עושה |
|---|---|---|
pinMode(11, OUTPUT) |
מצב הפין: 11, פלט | מגדירה שפין 11 יוציא דברים החוצה ולא יקרא ממנו. רק כיוון, עוד בלי תוכן. |
digitalWrite(11, HIGH) |
כתוב דיגיטלית לפין 11: גבוה | כותבת לפין את מתח העבודה של הלוח, חמישה וולט. נורית מחוברת נדלקת. |
digitalWrite(11, LOW) |
כתוב דיגיטלית לפין 11: נמוך | כותבת לפין אפס וולט. הנורית כבה. |
delay(1000) |
השהה 1000 | הלוח מחכה אלף אלפיות שנייה, כלומר שנייה, ולא עושה כלום. הנורית נשארת במצבה. |
שימו לב לנקודה־פסיק ; בסוף כל שורה: כאן נגמרת פקודה.
הלוח מבצע פקודה אחרי פקודה, לפי הסדר, ושורה מתחילה רק כשהקודמת
נגמרה. את הבלוקים אפשר להזיז, אבל בתוך בלוק הסדר קריטי.
09 · תרגיל: השם שלכם במורס
אחרי שכמעט לכולם הלוח התחבר, תרגלנו. המשימה: לשנות את הקוד כך שהנורית תהבהב את השם שלכם במורס.
זוכרים את מכונת המורס מהשיעור הראשון? תבנית מתכת עם הרים ועמקים,
שמחט עוברת עליה ושולחת זרם בקצב. עכשיו הקוד הוא התבנית.
HIGH עם השהיה קצרה זו נקודה, HIGH עם השהיה
ארוכה זה קו, ו־LOW עם השהיה הוא השקט שבין הסימנים.
| רכיב במורס | אורך מקובל | בקוד |
|---|---|---|
| נקודה | יחידה אחת | HIGH ואחריו השהיה של יחידה |
| קו | שלוש יחידות | HIGH ואחריו השהיה של שלוש יחידות |
| שקט בין סימנים באותה אות | יחידה אחת | LOW ואחריו השהיה של יחידה |
| שקט בין אותיות | שלוש יחידות | LOW ואחריו השהיה של שלוש יחידות |
| שקט בין מילים | שבע יחידות | LOW ואחריו השהיה של שבע יחידות |
היחסים מקובלים, אבל הקצב עצמו, כמה ארוכה יחידה אחת, הוא החלטה שלכם.
זה בדיוק מה שתיארנו בשיעור הראשון: לקחת שפה, לפרק אותה לאותיות, כל אות לרצף של קצר וארוך, ואת הכול לטור אחד של דלוק וכבוי לאורך זמן. הפעם אתם בניתם את המכונה.
סרטון קצר של הנורית מהבהבת את השם שלכם. אחרים יוכלו לנסות לפענח.
10 · דיסקרטי, בינארי, ומה הלאה
בסוף השיעור נשאלה שאלה מצוינת: מה ההבדל בין דיסקרטי לבין מה שראינו עכשיו?
| מונח | פירוש | דוגמה |
|---|---|---|
| דיגיטלי | מהמילה digit, ספרה: מיוצג במספרים שלמים ומובחנים | הקוד, הקליקים |
| דיסקרטי | מצבים מובחנים, בלי רצף ביניהם | החוגה: עשרה מצבים, אפס עד תשע. אי אפשר לחייג שלוש וחצי. |
| בינארי | מקרה פרטי של דיסקרטי, עם שני מצבים בלבד | digitalWrite: HIGH או LOW |
הצצה: איך מעמעמים נורה?
אם digitalWrite רק מדליק ומכבה, איך מעמעמים? בכיתה נאמר
שיש דרך, אבל לא עכשיו. הנה הצצה: הלוח לא באמת מעמעם. הוא מדליק ומכבה
מהר מאוד, מאות או אלפי פעמים בשנייה. אם הנורה דולקת רוב הזמן, העין
רואה אור חזק; אם היא דולקת רק חלק קטן מהזמן, העין רואה אור חלש. לזה
קוראים PWM.
11 · לקראת המפגש הבא
מטלת הבית
בסוף השיעור קיבלתם עוד כמה לדים. המטלה פתוחה בכוונה: לעשות משהו עם הקוד שלמדנו ועם הלדים שקיבלתם.
אין כאן תשובה נכונה. אפשר כמה נוריות שמהבהבות בתורות, כמו גל קטן, כמו המטריות מהמיצב. אפשר נורה שמספרת משהו בקצב שלה. אפשר להמשיך את המורס למשפט שלם. מה שחשוב הוא לשאול את אותה שאלה ששאלנו על החפצים המפורקים: מה אני רוצה שיקרה, ואיך אני מתרגם את זה למצבים ולזמן.
ועוד כמה דברים
- תיעוד: שלחו לאיתי כמה תמונות של החפץ שפירקתם. כל מסגרת ״קריאה לתיעוד״ בסיכום הזה ממתינה להן.
- Driver: מי שהלוח שלו עדיין לא מתחבר, התקינו בבית את מנהל ההתקן של CH340. אם זה לא עובד, כתבו לאיתי לפני השיעור.
- השראה: פרויקט שגרם לכם להגיד ״וואו״, ב־Project Hub, ביוטיוב או בכל מקום אחר. הביאו אותו לכיתה או שלחו.
שאלות עזר למטלה ולתיעוד
- מה אני רוצה שהמתבונן ירגיש או יבין?
- אילו מצבים יש לנורה שלי, וכמה זמן כל מצב נמשך?
- מה קורה כשה־loop מתחיל מחדש? האם הקצב צריך להשתנות?
- בחפץ שפירקתי: איפה המעטפת, ואיפה המנגנון?
- איפה בחפץ כוח רציף מתחלק לצעדים נבדלים?
- איזו החלטה של המעצב אני יכול לקרוא מתוך החומר?
מפת המושגים של השיעור
- מעטפת ומנגנון
- מה שהמוצר אומר למי שמחזיק אותו, מול מה שמפעיל אותו. התווך שביניהם הוא מרחב העיצוב.
- knolling
- סידור החלקים של חפץ מפורק על משטח אחד, בזוויות ישרות, לצילום מלמעלה.
- מנגנון השהיה
- מנגנון שתופס כוח רציף ומשחרר אותו בצעדים שווים, כמו בשעון.
- רציף ודיסקרטי
- מה שאי אפשר לתחום ולספור, מול מה שמחולק ליחידות נבדלות.
- בינארי
- מקרה פרטי של דיסקרטי, עם שני מצבים בלבד.
- פרוטוקול
- ההסכם על משמעות האותות בין שני צדדים: הקליקים של החוגה, השיחה בין מטען למכשיר.
- אלקטרומגנט
- סליל שהופך למגנט כשעובר בו זרם. מפעיל את הפעמון, את הסולנואיד ואת הטעינה האלחוטית.
- קבל
- רכיב שנטען, מחזיק מתח ופורק אותו. צובר לאט, משחרר מהר.
- התנגדות
- תכונה של החומר, שהופכת זרם לחום. לא תלויה במתח.
- תרמוסטט
- תנאי שנכתב לתוך חומר: רצועה דו־מתכתית שפותחת מגע כשחם מדי.
- אקסצנטר (cam)
- גליל עם ציר שלא במרכז, שהופך סיבוב לתנועה הלוך ושוב.
- rotary encoder
- מקודד סיבובי שסופר קליקים ומזהה כיוון לפי סדר המגעים.
- פיזיקל קומפיוטינג
- הגשר בין קוד ומידע לבין חומר, תנועה, אור ומגע.
setup/loop- הבלוק שרץ פעם אחת, והבלוק שרץ שוב ושוב.
pinMode- הגדרת הכיוון של פין: פלט או קלט.
digitalWrite- כתיבת מצב לפין: HIGH (חמישה וולט) או LOW (אפס).
delay- השהיה באלפיות שנייה, שבה הלוח מחכה והמצב נשמר.
- PWM
- הדלקה וכיבוי מהירים שהעין מחברת לעמעום.